Modified to RTL, HEB:

לבעיה של ההוצאה בשבת יש פתרון הלכתי – ליצור 'עירוב' סביב רשות הרבים (רחובות העיר או היישוב). משמעות העירוב היא הקפת השטח הציבורי הפתוח לרבים במחיצה. באמצעות עירוב זה, רחובות העיר או היישוב הנחשבים מתחילה 'רשות הרבים' (או 'כרמלית') הופכים לרשות היחיד אחת גדולה, ובכך מתיר העירוב להוציא או להכניס חפצים מכל רשויות היחיד (כגון בתי מגורים) אל הרחובות והשווקים המשמשים את הרבים.

לעירוב חשיבות מעשית רבה, כיוון שעל פי ההלכה היהודית אין להוציא ("לטלטל") חפצים מן הבית לרשות הרבים ביום השבת ללא תיקון עירוב, וכן אסור להוליך חפצים בתוך רשות הרבים למרחק של יותר מארבע אמות. התקנת העירוב בשטח מיושב מאפשרת התנהלות סדירה בשבת בכל הנוגע להוצאת חפצים מן הבית כמו סידור תפילה או עגלת ילדים, לדוגמה.

Not modified (remained LTR):

עירוב מורכב ממחיצה של גדר או חומה המקיפה את הרחובות והשווקים שבהם חפֵצים לטלטל. אופן נוסף ליצירת העירוב הוא 'צורת הפתח', מה שמתבצע כיום לרוב על ידי התקנת עמודים ייעודיים שעליהם עובר חוט דק מתוח. אופן זה של צורת הפתח נחשב מבחינה הלכתית למחיצה כשרה שבאמצעותה נהפך השטח המוקף לרשות היחיד. עירוב יכול להתבסס גם על גדרות או מחיצות קיימות אחרות, או על מדרונות תלולים ('תל המתלקט'). במקומות רבים מתבסס העירוב על קווי חשמל או טלפון. במקרים כאלו יש צורך שהחוט יעבור בדיוק מעל העמוד, היות שזהו אחד מהתנאים הנדרשים כדי ליצור מחיצה של צורת הפתח. אפשרות נוספת ליצירת העירוב בשיטה של צורת הפתח היא העמדתם של חבית או קרש חזק שגובהם לפחות י' טפחים (כ-80 ס"מ) מתחת לקו החשמל, ומן הבחינה ההלכתית רואים אותם כאילו הם עולים עד לחוטים התלויים למעלה, מדין 'גוד אסיק מחיצתא', ויוצרים על ידי כך את צורת הפתח^[2].

רבים מן הפוסקים נוקטים להלכה שאין כמעט מקום שנחשב לרשות הרבים מהתורה, ולפיכך רובם ככולם של המקומות הציבוריים נחשבים לרשות הכרמלית. להבחנה זו ישנה חשיבות הלכתית, מאחר שאת רשות הכרמלית אפשר להקיף בצורת הפתח, שהיא עירוב פשוט, ואין צורך להקיפה בחומה גמורה ובה שערים הראויים להינעל בלילה. זאת – להבדיל מרשות הרבים, שאותה יש צורך להקיף בחומה ובשערים הראויים להינעל בלילה דווקא.

לאחר בניית העירוב יש צורך בתיקון נוסף, הנקרא עירוב חצרות, כדי להתיר את הטלטול בין רשויות היחיד נפרדות, כגון מבית לבית אחר, דבר שאסור מדרבנן ללא תיקון של עירוב החצרות. אבל ישנם מקומות שבהם אין צורך בעירוב החצרות, כגון בסיס צבאי או קיבוץ, שבו אוכלים כולם בחדר אוכל משותף. במקרה שבמקום היישוב גרים גויים, יש לשכור את רשותם כדי שעירוב החצרות יוכל לחול^[3].